א. פֶּסַח שֵׁנִי – מִי שֶׁהָיָה טָמֵא מֵת אוֹ בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה בְּ י"ד בְּנִּיסָן, וְלָכֵן לֹא יָכֹל הָיָה לְהַקְרִיב אֶת קָרְבָּן הַפֶּסַח במוֹעֲדוֹ (בְּפֶסַח הָרִאשׁוֹן) – חוֹבָה עָלָיו לְהַקְרִיב קָרְבָּן זֶה בְּ י"ד בְּאִיָּר בֵּין הָעַרְבָּיִים בַּמִּדְבָּר ט', י'- יא').
"פֶּסַח שֵׁנִי" חַל בְּחֹדֶשׁ אִיֵּר – הַשֵּׁנִי לְחֹדֶשׁ נִיסָן הַפּוֹתֵחַ אֶת מִנְיָן הֶחֳדָשִׁים בַּתּוֹרָה הוּא נִקְרָא גַּם פֶּסַח קָטָן.
ב. גּוֹאֵל הַדָּם – קָרוֹב שֶׁל אָדָם שֶׁנִּרְצַח בְּמֵזִיד וְהוּא רָאוּי לְיוֹרְשוֹ, מִצְוָה עָלָיו לְהָמִית אֶת הָרוֹצֵחַ, לְאַחַר שֶׁנִּגְזַר דִינוֹ לְמִיתָה בֵּבֵית דִּין, אַךְ אָסוּר לוֹ לַהֲרֹג אֶת הָרוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה אִם הוּא נִמְצָא בְּעִיר מִקְלָט (בַּמִּדְבָּר ל"ה, י"ט- כ"ז דְּבָרִים י"ט, ו').
ג. עִיר מִקְלָט– עִיר שֶׁנּוֹעָדָה לְשַׁמֵּש מִקְלָט לְרוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה, כְּדֵי לְכַפֵּר עַל מַעֲשֶׂה הָרֶצַח (בַּמִּדְבָּר לה', יא'). מִשְנִכְנַס הָרוֹצֵחַ לִתְחוּמֵי הָעִיר, אָסוּר לְגוֹאֵל הַדָּם לְהוֹרְגוֹ, רַק בְּמוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל יֵצֵא הָרוֹצֵחַ לַחָפְשִׁי. מֹשֶׁה הִבְדִיל 3 עָרִיםבְּעֶבֶר הַיַּרְדֵּן הַמִּזְרָחִי, יְהוֹשֻׁעַ הִבְדִיל עוֹד 3 עָרִים בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, וְכַאֲשֶׁר יָבוֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ תִּתְוָוסֶפְנָה עוֹד 3 עָרִים. גַּם 42 הֶעָרִים שֶׁנָּתַנּוּ יִשְׂרָאֵל לַלֵוִיִים קָלְטוּ אֶת הָרוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה.
ד. נִחוּם אֲבֵלִים – מִצְוָה לָלֶכֶת לְעוֹדֵד וְלֶחָזֶק אֲבֵלִים הַמִתְאֲבְּלִים עַל קָרוֹב מִשְׁפָּחָה שֶׁנִּפְטָר, וּלְסַיֵע לָהֶם כְּכָל הַנִדְרַש.
ה. מֵת מִצְוָה – מֵת שֶׁנִּמְּצָא בַּדֶּרֶךְ וְאֵין מִי שֶׁיְּטַפֵּל בִּקְבוּרָתוֹ.הָרוֹאֶה מֵת שֶׁכָּזֶה, חַיָּב לְקוֹבְרוֹ אֲפִלּוּ אִם דָּבָר זֶה יִגְרֹם לוֹ שֶׁלֹּא לְקַיֵּם בְּאוֹתָה הָעֵת מִצְוָה מֵהַתּוֹרָה.
ו. שֶׁבַע מִצְווֹת בְּנֵי נָח – 7 מִצְווֹת שֶׁגַּם הַגּוֹיִים (בָּנַיו שֶׁל נָח-אָבִי הָאֱנוֹשׁוּת לְאַחַר הַמַּבּוּל) חַיָּבִים לְקָיְימָן וְהֵן: א. לֹא לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה. ב. לְהִזָהֵר מִגִּלּוּי עֲרָיוֹת. ג. לְהִמָּנַע מִשְּׁפִיכוּת דָּמִים. ד. לֹא לֶאֱכֹל אֶבֵר מִן הַחַי. ה. לֹא לְקַלֵּל אֶת ה'. ו. לֹא לִגְזֹל. ז. לְהָקִים בָּתֵּי מִשְׁפָּט (דִינִים).
ז. ל"ג בָּעֹמֶר – יוֹם ה –33 בִּיְמֵי סְפִירַת הָעֹמֶר, בּוֹ בְּנֵי אַשְכֶּנַז מַפְסִיקִים אֶתמִנְהָגֵי הָאֲבֵלוּת הַנֵהוּגִים בְּיָמִים אֵלּוּ, כִּי בְּיוֹם זֶה נִפְסָקָה מִיתָתָם שֶׁל תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא. נָהוּג לַעֲלוֹת לְמֵירוֹן לְקִבְרוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בָּר יוֹחַאי, שֶׁעַל פִּי הַמָּסֹרֶת נִפְטַר בְּתַאֲרִיךְ זֶה, וּלְהַרְבּוֹת שָׁם בְּרִקּוּדִים ("הִלּוּלָה"), וּבְעֲשִיּיָת "חָאלָאקֶה" – תִּסְפֹּרֶת לִיְלָדִים שֶׁהִגִּיעוּ לְגִיל 3. רַבִּים נוֹהֲגִים לְהַדְלִיק מְדוּרָה בְּיוֹם זֶה וְיֵשׁ הַמְּשַׂחֲקִים בַּחֵץ וְקֶשֶׁת.
ח. הַפְרַשָׁת חַלָּה – מִצְווַת עֲשֵׂה לְהַפְרִישׁ חַלָּה מִן הַעִיסָה (בָּצֵק) הַנַעֲשֵׂית מְחֲמִשָּׁה מִינֵי דָּגָן וּלְתִיתָה לַכֹּהֵן (במדבר ט"ו, כ') שיעור הַחַלָּה: מֵהַתּוֹרָה – כֹּל שֶׁהוּא , מִדְרַבָּנָן: מֵעִיסַת בְּעָלֵי בָּתִּים – חֵלֶק אֶחָד מ 24, וּמֵעִיסַת נַחְתוֹמִים (אוֹפִים) אֶחָד מ – 48 . כְּיוֹם נוֹטְלִים כְּזַיִת מֵהַבָּצֵק וְשׂוֹרְפִים אוֹתוֹ אוֹ מַשְלִיכִים אוֹתוֹ בְּצוּרָה מְכֻבֶּדֶת לַפַּח, וְזֹאת מֵאַחַר וְכֻלָּנוּ טְמֶאֵי מתים. לִפְנֵי הַהַפְרַשָה יֵשׁ לְבָרֵךְ: "לְהַפְרִישׁ תְּרוּמַת חַלָּה מִן הָעִיסָה".
ט. פִּדְיוֹן הַבֵּן – זָכָר הַנּוֹלָד רִאשׁוֹן לְאִמוֹ, וְהוֹרַיו אֵינָם כֹּהֲנִים אוֹ לֵֹוִיִים, חוֹבָה עֲלֵיהֶם לִפְדוֹתוֹ מֵהַכֹּהֵן בַּחֲמִשָּׁה סְלָעִים (בְּשֹׁוִי שֶׁל 96- 1000 גְּרַם לְכֶסֶף טָהוֹר), לְאַחֵר שְׁלֹשִׁים יוֹם מלידתו (בַּמִּדְבָּר י"ח, ט"ז). הַכֶּסֶף אוֹ שְׁוֶה הַכֶּסֶף הַנִּתָּן לַכֹּהֵן, הוּא אֶחָד מִכ"ד מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה.
י. קִצּוּר שֻׁלְחָן עַרוּךְ – סֵפֶר הָלַכְתִּי הֶחָשׁוּב וְנָפוֹץ בְּיוֹתֵר, שֶׁחִבֵּר הָרַב שְׁלֹמֹה גַנְצפְרִיד (חַי בַּשָּׁנִים: תקס"ד (1804) – תרמ"ו(18866)) בּוֹ מֵצוּיוֹת בְּקִצּוּר הֲלָכוֹת מ-4 חֶלְקֵי ה"שֻׁלְחָן עַרוּךְ", לְתוֹעֶלֶת כֹּל חֶלְקֵי הָעַם, שֶׁהִתְקַּשּׁוּ לְהַעֲמִיק וְלִלְמֹד אֶת כֹּל הַהֲלָכוֹת ב"שֻׁלְחָן עַרוּךְ".
יא. רִאשׁוֹן לְצִיוֹן-רַב רָאשֵׁי – תֹּאַר כָּבוֹד שֶׁל הָרַב הָרָאשִׁי הַסְּפָרַדִּי בִּמְדִינַת יִשְרַאֵל. תוֹאַר זֶה, שֶׁהָיָה קַיָּם כְּבָר בִּזְמַן שִׁלְטוֹן הַתוּרְכִּים בָּאָרֶץ, מְקוֹרוֹ בַּפָסוּק:"רִאשוֹן לְצִיוֹן הִנֵּה הִנָם" (יִשְעֲיָהוּ מ"א, כ"ז). הָרַב הָרָאשִׁי הַסְּפָרַדִּי וְהָרַב הָרָאשִׁי הָאַשְׁכְּנַזִּי עוֹמְדִים בְּרֹאשָה שֶׁל "הָרַבָּנוּת הַרָאשִׁית לְיִשְרַאֵל– נוֹסְדָה בִּשְׁנַת תרפ"א (1921) , הַמּוֹסָד הַהִלְכָתִי הָעֶלְיוֹן שֶׁל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל.
יב. סְפִירַת עֹמֶר – מִצְוָה מֵהַתּוֹרָה לִסְפֹּר 49 יוֹם, מִלֵּיל ט"ז בְּנִיסָן – יוֹם הֲנָפַת הָעֹמֶר בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ– וְעַד חַג הַשָּׁבוּעוֹת (וְיִקְרָא כ"ג, ט"ו-ט"ז). הַיּוֹם נָהוּג לִסְפֹּר אֶת סְפִירַת הָעֹמֶר לְאַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית כְּזֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ. בְּיָּמִים אֵלּוּ נוֹהֲגִים בְּמִנְהָגֵי אֲבֵלוּת שׁוֹנִים עַל תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁמֵּתוּ בִּתְקוּפָה זוֹ.
יג. הכרזת המדינה – ה' באייר, תש"ח (14 במאי, 1948 (-ביום שישי ה' באייר תש"ח, שעות אחדות לפני שהדגל הבריטי הורד מבנייני הממשלה הבריטית בארץ ישראל כאות לסיום המנדט, הכריז דוד בן גוריון בתל אביב על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, ושמה מדינת ישראל. החלטה זו באה אחרי ימים של התלבטויות קשות לגבי הסיכונים והסיכויים הטמונים בהכרזה זו. למחרת ההכרזה פלשו צבאותיהן של חמש מדינות ערב לארץ, והחל השלב השני של מלחמת העצמאות. הכרזת המדינה לוותה במסמך הידוע בשם "מגילת העצמאות", שעליו חתמו נציגי הממשלה הזמנית.
יד. יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, המצוין מדי שנה בד' באייר (או מוזז ליום סמוך), הוא יום זיכרון גבורה ללוחמי צבא ההגנה לישראל ושאר כוחות הביטחון שמתו, ללוחמי המחתרות שנפלו למען תקומת ישראל (מאז 1860 – עת החלה היציאה מן החומות בירושלים), ללוחמי היישוב בצבא הבריטי בימי מלחמת העולם השנייה ולנפגעי פעולות איבה, להתייחדות עם זכרם. יום זיכרון זה נקבע על ידי הכנסת בחוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, התשכ"ג-1963, שבתחילתו נאמר:
"ד' באייר הוא יום זיכרון גבורה ללוחמי צבא-הגנה לישראל שנתנו נפשם על הבטחת קיומה של מדינת ישראל וללוחמי מערכות ישראל שנפלו למען תקומת ישראל, להתייחדות עם זכרם ולהעלאת מעשי גבורתם".
יום הזיכרון חל יום לפני יום העצמאות, כסמל למחיר ששילמה המדינה על הקמתה.
טו. יום העצמאות– נחוג בה' באייר. ביום זה בשנת תש"ח 1948, הכריזדוד בן גוריון עם חברי מועצת העם על הקמת מדינת ישראל, וחתמו על מגילת העצמאות. יום העצמאות נפתח בטקס ממלכתי בהר הרצל בירושלים במהלכו נערכת הדלקת משואות. במהלך היום נערכים טקסים ממלכתיים ותפילות חגיגיות.
טז. יום ירושלים– חל בכ"ח באייר, לציון שחרור העיר העתיקה במלחמתששת הימים בשנת תשכ"ז (1967). ביום זה עולים המונים לירושלים ונערכות בו תפילות חגיגיות ליד הכותל המערבי.
