א. הַלֵּל – פִּרְקֵי תְּהִלִּים (קי"ג-קי"ח) הַנֶּאֱמָרִים לְאַחַר תְּפִלַּת הָעֲמִידָה שֶׁל שַׁחֲרִית בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ וּבַחַגִים. הַלֵּל זֶה נִקְרָא "הַלֵּל הַמִּצְרִי" כִּי בְּפֶרֶק קי"ד נִזְכֶּרֶת יְצִיאַת מִצְרִיִים. "הַלֵּל שָׁלֵם"- אַמִירַת כֹּל הַפְּרָקִים הנ"ל. "חֲצִי הַלֵּל"- הַשְׁמָטַת הַחֵצִי הָרִאשׁוֹן שֶׁל פְּרָקִים קט"ו, קט"ז. "לִגְמֹר אֶת הַהַלֵּל"- לוֹמַר הַלֵּל שָׁלֵם.
ב. עַל נִסִים – תְּפִלָּה קְצָרָה הַנֶּאֱמֶרֶת בַּחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים בִּתְפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה-בְּ"בִּרְכַּת הַהוֹדָאָה", וּבְבִרְכַּת הַמָּזוֹן- בְּ"בִּרְכַּת הָאָרֶץ".
ג. פרסום הנס- את מצוות נר חנוכה כיוונו מתקניה לפרסום הנס שאירע בחנוכה, או בכינוי הארמי פרסומי ניסא. פרטי המצווה ותנאיה מכוונים אל מטרה זו – הדלקת נר המאיר כלפי רשות הרבים באור בהיר אך מובחן, ובשעות בהן מצויים אנשים ברחוב.
ד. מוסיף והולך – בכל יום מדליקים נר נוסף כמספר הימים הנכנסים (כדעת בית הלל), כלומר: ביום השני – 2 נרות, ביום השלישי – 3 נרות, וכך הלאה.
ה. תְּפִלַּת הָעֲמִידָה – תְּפִלָּה שֶׁחוֹבָה לְאוֹמְרָה בַּעֲמִידָה, וְהִיא תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה הַנֶּאֱמֶרֶת בִּימֵי הַחוֹל. בְּשַׁבָּת וּבְחַג יֵשׁ בָּהּ רַק 7 בְּרָכוֹת – 3 רִאשׁוֹנוֹת וְ- 3 אַחֲרוֹנוֹת כְּמוֹ בְּיוֹם חוֹל, וּבְרָכָה אֶמְצָעִית הָעוֹסֶקֶת בִּקְדוּשָת הַיּוֹם. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יֵשׁ בִּתְפִלָּה זוֹ 9 בְּרָכוֹת.
ו. שִׁיר שֶׁל יוֹם – שִׁיר (פֶּרֶק מִסֵּפֶר תְּהִלִּים) שֶׁאָמְרוּ הַלֵווִיִם בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, בֶּעֵת הַקְרַבָת קָרְבָּן הַתָּמִיד שֶׁל שַׁחַר, בְּכָל יוֹם הֵם אָמְרוּ פֶּרֶק אַחֵר. כַּיוֹם נָהוּג לוֹמַר בְּכֹל יוֹם, בְּסִיּוּם תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, אֶת הַשִּׁיר הַמַּתְאִים לְאוֹתוֹ יוֹם.
ז. קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה – תְּפִלָּה הַנֶּאֱמֶרֶת לִפְנֵי הַשֵּׁנָה, בָּהּ כְּלוּלָה פָּרָשַׁת "שְׁמַע" (דְּבָרִים, ו' ד'- ט'). בִּתְּחִלָּתה מְבָרְכִים בִּרְכַּת: "הַמַּפִּיל חֶבְלֵי שֵׁנָה" וכו'.
ח. מַיִם אַחֲרוֹנִים – מַיִם שֶׁנָּהוּג לִטֹּל בַּהֵם אֶת הַיָּדַיִם בְּסוֹף הַסְּעֻדָּה לִפְנֵי בֵּרַכְתָּ הַמָּזוֹן. חז"ל תִּקְּנוּ זֹאת מֵחֲשָׁשׁ שֶׁמֶּלַח סְדוֹמִית, בּוֹ הִשְׁתַּמְּשׁוּ בַּסְּעֻדָּה, הַמָּצוּי עַל הַיָּדַיִם יִגְרֹם לְעִוָּרוֹן.
ט. מֵאָה בְּרָכוֹת– מֵאָה בְּרָכוֹת שֶׁיֵּשׁ לְבָרֵךְ בְּכֹל יוֹם. יֵשׁ הַסּוֹבְרִים שֶׁזּוֹ מָסֹרֶת מִמֹּשֶׁה מִסִּינַי, יֵשׁ הַסּוֹבְרִים שֶׁזּוֹ תַּקָנַת שֶל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, וְיֵשׁ שֶׁכָּתְבוּ שֶׁזּוֹ תַּקָנָה שֶׁל אֲנְשֵי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.
י. יַעֲלֶה וְיָבוֹא – תְּפִלָּה קְצָרָה שֶׁמּוֹסִיפִים בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ וּבַחַגִים, בְּבִרְכַּת "רֵצֶה" שֶׁבִּתְפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה וְלִפְנֵי בִּרְכַּת "וּבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם" בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. (לימוד בעל פה).
י"א. חֲמִשָּׁה מִינֵי דָּגָן – חִטָּה, שְׂעוֹרָה, כֻּסֶּמֶת, שִבֹּולֶת שׁוּעָל וְשִׁפוֹן – לֶחֶם הָנֶאֱפָה מ-5 מִינִים אֵלּוּ, יֵשׁ לְבָרֵךְ עָלָיו "הַמּוֹצִיא" וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. מִמִינִים אֵלּוּ יֵשׁ לְהַפְרִישׁ חַלָּה, מֵהַתּוֹרָה גַּם תְּרוּמוֹת וּמֵעֲשָׂרוֹת, וּבַהֵם קַיָּם דִּין חָמֵץ וּמַצָּה.
