א. אֲכִילַת פְּרָס – שִׁעוּר הַזְּמַן שֶׁל אֲכִילַת חֲצִי (פְּרַס) כִּכָּר (לֶחֶם שֶׁהִסְפִּיק לִשְׁתֵּי הַסְּעֻדּוֹת). זְמָן זֶה קוֹבֵעַ בְּכַמָּה נוֹשְׂאִים בַּהֲלָכָה, כגון: זְמָן אֲכִילַת כַּזַיִת מַצָּה בְּלֵיל הָסֶדֶר וְעוֹד.
ב. בָּטֵל בְּשִׁשִּׁים – דָּבָר הָאָסוּר בַּאֲכִילָה מֵהַתּוֹרָה, שֶׁנָּפַל לְתוֹךְ דָּבָר הַמוּתָר בַּאֲכִילָה, קָבְעוּ חֲכָמִים, שֶׁאִם כַּמּוּת הַמַּאֲכָל הַמוּתָר גְּדוֹלָה פִּי שִׁשִּׁים מֵהַמַּאֲכָל הָאָסוּר – הָאִסּוּר בַּטֵל וְכֹל הַתַּעֲרֹבֶת מוּתֶרֶת בַּאֲכִילָה.
ג. מַצָּה עֲשִׁירָה – מַצָּה שֶנִילוֹשָה בְּמֵי פֵּירוֹת, יַיִן, שֶׁמֶן אוֹ דְּבַשׁ. אֵין יוֹצְאִים בָּהּ יְדֵי חוֹבָת אֲכִילַת מַצָּה בְּלֵיל הַסֵּדֶר, כִּי יֵשׁ לָקַחַת מַצָּה שֶנִילוֹשָה רַק בְּמַיִם כ"לֶחֶם עֹנִי"- מַאֲכַלָם שֶׁל עֲנִיִים.
ד. מַצָּה שְׁרוּיָה – מַצָּה שְהוּשְרֵתָה (הוּכְנֵסָה) בְּמַיִם אוֹ בְּמַשְׁקֶה אַחֵר. יֵשׁ מַקְפִּידִים לֹא לְאוֹכְלָה בְּפֶסַח, מֵחֲשָׁשׁ שֶׁמָּא מְעַט קֶמַח מַּצָּה שֶׁלֹּא נִילוֹשׁ יָפֶה בָּא לִידֵי חִימוּץ בְּעֵת הָהַשְׁרַיָה
ה. טְבִילַת כֵּלִים – הַקּוֹנֶה כְּלֵי סְעֻדָּה שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל יְדֵי גּוֹי, חַיָּב לִטְבֹּל אוֹתָם בַּמִּקְוֶה לִפְנֵי הַשִּׁמּוּשׁ בָּהֶם, וּלְבָרֵךְ לִפְנֵי הַטְּבִילָה: "עַל טְבִילַת כְּלִי" (כֵּלִים). בִּטְבִילָה זוֹ הַכְּלִי יוֹצֵא מִדֵּי טוּמְאַת הַגּוֹי וּנְכַנֵּס לִקְדוּשַת יִשְׂרָאֵל. לְדַעַת רֹב הפסוקים, חוֹבָה זוֹ הִיא מֵהַתּוֹרָה הַנִּלְמֶדֶת מִמִּלְחֶמֶת מִדִּין (בַּמִּדְבָּר י"א, כ"ג).
ו. חֲנֻכָּת הַבַּיִת – סְעֻדַּת מִצְוָה הַנַּעֲשֵׂית עִם כְּנִיסָה לְבַיִת חָדָשׁ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (דְּבָרִים כ', ה').
ז. בַּל יִרַאֶה וּבַל יִמָּצֵא – אָסוּר לְאָדָם מִיִּשְׂרָאֵל לְהַשְׁאִיר אֶת הֶחָמֵץ שֶלוֹבְּבֵיתוֹ אוֹ בִּרְשׁוּתוֹ, בְּכָל יְמֵי הַפֶּסַח (שְׁמוֹת י"ב, י"ט, י"ג, ז'),
ח. בְּדִיקַת חָמֵץ וּבִיעוּרוֹ – בְּלֵיל י"ד בַּנִּיסָן חוֹבָה לִבְדוֹק אֶת כֹּל הַבַּיִת לְאוֹר הַנֵּר וְלֶאֱסֹף אֶת כֹּל הַחָמֵץ שֶׁנִּשְׁאָר בַּבַּיִת. לְאַחַר הַבְּדִיקָה יֵשׁ לְבַטֵּל אֶת הֶחָמֵץ שֶׁלֹּא יָדוּעַ אִם הוּא קַיָּם בַּבַּיִת, עַל יְדֵי אֲמִירַת נוֹסַח מְיֻחָד. לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, יֵשׁ לְבַעֵר אֶת הֶחָמֵץ שֶׁנִּשְׁאָר לְאַחֵר הַבְּדִיקָה, עַל יְדֵי שְרֵיפָתוֹ בָּאֵשׁ, עַד סוֹף הַשָׁעָה הַחֲמִישִׁית. לְאַחַר הַשְּׂרֵפָה יֵשׁ לְבַטֵּל שׁוּב אֶת הַחָמֵץ, שֶׁמָּא נָפְלָה חֲתִיכָה מֵהַחָמֵץ שֶׁנִּשְׁאָר, וְהִיא תִּתְגַּלֶה בְּפֶסַח (בְּעֶרֶב פָּסַח מוּתָר לֶאֱכֹל חָמֵץ עַד סוֹף הַשָּׁעָה הָרְבִיעִית (זְמַנִּית)).
ט. מַיִם שֶׁלָּנוּ – מַיִם שֶׁנִּשְׁאֲבוּ אַחֲרֵי שְׁקִיעַת הַחַמָּה וְ"לָנוּ" (הוּשְאֲרוּ) בְּמָּקוֹם סָגוּר וְקָרִיר כֹּל הַלַּיְלָה. לְמָחֳרָת לָשִׁים בְּמַּיִם אֶת הַקֶּמַח לְצֹרֶךְ אַפִייַת מַצּוֹת לְפֶסַח.
י. הַגְעֲלָת כֵּלִים – הַכְשָׁרַת כְּלִי מְגִיעוּלוֹ (אִסּוּר שֶׁנִּבְלַע בּוֹ) בְּאוֹתָה צוּרָה בָּהּ בִּשְּׁלוּ בּוֹ, כְּגוֹן: הַכְנַסָתוֹ לִכְלִי עִם מַיִם רוֹתְחִים אוֹ לִיבּוּנוֹ בָּאֵשׁ, כִּי "כְּבּוֹלְעוֹ כָּךְ פּוֹלְטוֹ". הֲלָכוֹת אֵלּוּ נִלְמָדוֹת מִמִּלְחֶמֶת מִדְיָּן (בַּמִּדְבָּר ל"א, כ"ב- כ"ג). יֵשׁ לְהַגְעִיל כֵּלִים כַּאֲשֶׁר: א. כְּלִי בְּשָרִי בָּלַע מַאֲכָל חָלָבִי, אוֹ לְהֵיפֶךְ. ב. כְּלִי חָמֵץ שֶׁרוֹצִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בְּפֶסַח. ג. כְּלִי חָדָשׁ שֶׁיֵּשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁמָּרְחוּ עָלָיו שֶׁמֶן טָמֵא כְּדֵי לְהַבְרִיקוֹ.
יא. כְּבוֹלְעוֹ כַּךְ פּוֹלְטוֹ – כְּלַל הִלְכָתִי –כְּפִי שֶכְּלִי בָּלָע אִיסוּר, כַּךְ הוּא גַם יִפְלוֹט אוֹתוֹ הַחוּצָה, כְּגוֹן כְּלִי שֶבָּלָע אִיסוּר עַל יְדֵי בִּישוּל בְּמַיִם רוֹתְחִים, יֵש לְהַכְשִירוֹ (לְהַגְעִילוֹ) בַּמַּיִם רוֹתְחִים.
יב. שַׁבָּת הַגָּדוֹל – הַשַּׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי חַג הַפֶּסַח, הִיא נִקְרֶאת כָּךְ:
א.עַל שֵׁם הַנֵּס הַגָּדוֹל שֶׁנַּעֲשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם- כַּאֲשֶׁר הֵם לָקְחוּ שֶׂה לְקָרְבָּן הַפֶּסַח, וְהַמִּצְרִיִים לֹא הָרְגוּ אוֹתָם בֶּשֵּׁל כָּךְ, לַמְרוֹת שֶׁהַשֶּׂה הָיָה אֶלִילַם. ב.עַל שֵׁם הַכָּתוּב בְּהַפְטָרַת שַׁבָּת זוּ:"הִנֵה אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלֶיהָ הַנָבִיא, לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא" (מַלְאָכִי ג',כ"ג) (וְיֵשׁ לְכָךְ טְעַמִים נוֹסָפִים). נָהוּג שֶׁהָרַב דּוֹרֵשׁ בְּשַׁבָּת זוֹ בְּעִנְיָנִי חַג הַפֶּסַח וְהִלְכוֹתָיו.
יג. אַרְבַּע כּוֹסוֹת – חֲזַ"ל תִּקְּנוּ לִשְׁתוֹת 4 כּוֹסוֹת יַיִן בְּלֵיל הַסֵּדֶר, כְּנֶגֶד 4 לְשׁוֹנוֹת הַגְּאֻלָּה: "וְהוֹצֵאתִי", "וְהִצַלְתִי", "וְגָאַלְתִּי", "וְלָקַחְתִּי" (שְׁמוֹת ו', ו') (וְיֵשׁ לְכָךְ טְעַמִים נוֹסָפִים). אֶת הַיַּיִן יֵשׁ לִשְׁתוֹת בְּהַסַבָה לִשְׂמֹאל.
יד. אֲפִיקוֹמָן – כַּזַיִת מַצָּה הַנֵאֵכַל בְּסוֹף סְעֻדַּת לֵיל הַסֵּדֶר, זֶכֶר לַקָּרְבָּן הַפֶּסַח שֶׁהָיָה נְאֱכַל עַל הַשוֹבָע. אַחֲרָיו לֹא אָכְלוּ יוֹתֵר, כְּדֵי שֶׁטָּעֲמוֹ יִשָּׁאֵר בְּפִי הַמְסוּבִּים. בַּעַל הַבַּיִת חוֹצֶה אֶת הַמַּצָּה הָאֶמְצָעִית (מִבֵּין שְׁלשֶׁת הַמַּצּוֹת שֶׁנָּהוּג לֶאֱכֹל בְּלֵיל הַסֵּדֶר), וְאֶת חֶלְקָה הַגָּדוֹל הוּא מַטְמִין לַאֲפִיקוֹמָן. דָּבָר זֶה נוֹעָד כְּדֵי לְסַקְרֵן אֶת הַיְּלָדִים וּלְהַשְאִירַם עֵרִים (זוֹ מִלָּה בִּיְוָונִית, שְפֵּירוּשָה – הוֹצִיאוּ אֶת מִינֵי הַמְּתִיקָה וְקִנּוּחַ הַסְּעֻדָּה.
טו. לֵיל שִׁמּוּרִים – לֵיל פֶּסַח. הוּא נִקְרָא כָּךְ כִּי: א. הקב"ה שָׁמַר וְצִיפָּה לְיוֹם זֶה כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת הַבְטָחַתוֹ – לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. ב. זֶהוּ לַיְלָההַמְשוּמָר מִן הַמַזִיקִין.
טז. שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח – כ"א בְּנִיסָן– הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג פֶּסַח. עַל פִּי הַמָּסֹרֶת בְּיוֹם זֶה טָבְעוּ הַמִּצְרִיִים בְּיָם סוּף. כַּיוֹם נָהוּג לְקַיֵּם תִּקּוּן וְלִמּוּד תּוֹרֶה בְּלַיְלָה זֶה, וְלוֹמַר אֶת "שִׁירַת הַיָּם" (שְׁמוֹת ט"ו). יוֹם זֶה הוּא יוֹם טוֹב אַךְ אֵין הוּא חַג בִּפְנֵי עַצְמוֹ, לָכֵן אֵין אוֹמְרִים בּוֹ "שֶׁהַחַייֵנוּ". בַּתּוֹרָה יוֹם זֶה מְכוּנֶה – "עֲצֶרֶת" (דְּבָרִים ט"ז,ח')
